פסק-דין בתיק ת"א 11041-07

בכתב התביעה שהוגש ביום 16.10.2007, עתרו התובעות, שהן שתי אחיות, לצו לפינוי הנתבע מדירה בואדי ג'וז, חלקה 30057 בגוש 38, בקומת הקרקע (להלן - הדירה), וזאת מהנימוק שהנתבע לא שילם את דמי השכירות כפי שנקבעו במסגרת הסדר פשרה שאושר ביום 2.7.2006 בפסק-דין במסגרת תביעה קודמת שהגישו התובעות נגד הנתבע (ת"א 14322/00. להלן גם - התביעה הקודמת). כן תבעו הן פיצוי כספי.

תחילה נתבע פיצוי כספי בסך של 19,000 ש"ח, אך בכתב התביעה המתוקן מיום 4.11.2008, הועמד סכום הפיצוי שנתבע על סך של 14,215 ש"ח. בסופו של דבר, מן הטעמים המפורטים בסיכום טענות התובעות, שעליהם נעמוד בהמשך הדברים, ביקשו הן לחזור בהן מתביעתן לסעד כספי במסגרת התביעה הנדונה. כן ביקשו כי בית המשפט יתיר להן לפצל את סעדיהן, כך שתוכלנה להגיש תביעה כספית נפרדת, לאחר שיינתן פסק-דין בתביעה הנדונה, שבה כאמור, עתרו לסעד של פינוי הדירה.

א.         הערה על שמיעת התיק ומתן פסק הדין

2.         תובענה זו לרבות הראיות שנשמעו במסגרתה, נשמעה לפני כבוד השופט (בדימוס) יצחק מילנוב, אשר פרש לגמלאות לאחר שהצדדים הגישו את סיכומי טענותיהם וקודם למתן פסק הדין. משחלף המועד שנקבע בסעיף 15(א) בחוק בתי המשפט [נוסח משולב], התשמ"ד-1984 ובהתאם להנחיית נשיאת בית משפט זה, הועבר התיק אליי למתן פסק-דין.

תקנה 177 בתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד-1984, שעניינה "רציפות הדיון", קובעת כי אם נמנע משופט לסיים את הדיון, רשאי שופט אחר לנהוג בעדויות כאילו הוא עצמו שמע אותן, ורשאי הוא להמשיך מן השלב שבו הפסיק קודמו. לפיכך, פסק הדין יינתן מבלי שהעדויות שנשמעו בפני כבוד השופט מילנוב תשמענה פעם נוספת (ראו: ע"א 534/69 אהרן שושני נ' יפה אלזם, פ"ד כד(1) 145 (1970), בעמ' 147; ע"א 79/72 האפוטרופוס לנכסי נפקדים נ' פולק, פ"ד כז(1) 768 (1973) בעמ' 773; ע"א 387/74 יוסף אברהם נ' בתי מרגוע ומלונות "היוזם" בע"מ, פ"ד כט(1) 353 (1974), בעמ' 356; ע"א 577/94 אורות ייצוג אמנים והפקות ואח' נ' גלי עטרי, פ"ד נא(5) 241 (1997) בעמ' 249).

ב.         עיקרי העובדות והשתלשלות ההליכים

3.         התובעות הן כאמור אחיות והן בעלות הדירה, שאותה שוכר הנתבע. כפי שעולה ממסמכים שונים שהוגשו ומבלי לקבוע זאת כעובדה מוכחת, ככל הנראה ראשיתה של השכירות היא עוד בשנת 1969, עת הייתה הדירה בבעלות אביהן ומורישן של התובעות, שאז השכיר את הדירה לאביו ומורישו של הנתבע.

4.         ביום 2.6.2000 הגישו התובעות את התביעה הקודמת נגד הנתבע, שבה תבעו את פינויו מהדירה.

בדיון שהתקיים ביום 18.5.2006, לאחר שמיעת הראיות בתיק וככל הנראה אף לאחר הגשת סיכומי טענות הצדדים, הגיעו הצדדים להסדר פשרה בהמלצת בית המשפט (כבוד השופט י' שמעוני), שאושר בפסק-דין. עם זאת, לצדדים ניתנה שהות בת ארבעה-עשר יום להודיע את עמדתם בעניין ההסדר שהוצע.

ביום 2.7.2006 ניתן פסק-דין המאשר את הסדר פשרה שעליו כאמור, הסכימו הצדדים. התובעות באמצעות בא-כוחן דאז, עו"ד ג'ורג' שוכרי (להלן גם - עו"ד שוכרי), והנתבע באמצעות בא-כוחו הנוכחי. כך נקבע בפסק-דין זה:

                        "בדיון מיום 18.5.2006 הודיעו ב"כ הצדדים, בהמלצת בית המשפט, כי הגיעו לידי הסכם פשרה, מבלי לוותר על כל טענה שיש למי מהצדדים, כלהלן:

א.         לצורכי פשרה בלבד ישלם הנתבע לתובעות דמי שכירות חודשיים בגין המושר בסך של 800 ש"ח. דמי השכירות ישולמו מידי חודש בחודשו.

ב.         לגבי העבר מוסכם - כי כל ההפקדות שנעשו על-ידי הנתבע ישוחררו והנתבע ישלם לתובעות סכום כולל של 20,000 ש"ח, הכולל דמי שכירות לגבי העבר ודמי שכירות לגבי שנת 2006.

ג.          לגבי און התשלום - יגיעו הצדדים לידי הסדר. אם הסכום לא ישולם במועד שיקבע, הסכם זה יהא בטל ובית המשפט יתבקש ליתן פסק-דינו.

ד.         מוסכם, כי עם תשלום הנתבע לתובעות, לא תהא זכות למי מהיורשים להגיש תביעה לפנוי או לגביית דמי שכירות כנגד הנתבע.

ה.         לאחר שב"כ הצדדים מסרו הודעה כי הם מאמצים את הסכם הפשרה, ניתן להסכם תוקף של פסק-דין ללא צו להוצאות.

ו.          אני מורה על העברת הכספים שהופקדו בקופת בית המשפט לידי ב"כ התובעות".

5.         ביום 16.10.2007 הגישו התובעות באמצעות עו"ד שוכרי את התביעה בתיק הנדון, שבה נתבע סעד של פינוי הנתבע מהדירה וכן פיצוי בסך של 19,000 ש"ח. על-פי הנטען בכתב התביעה הנתבע לא שילם את דמי השכירות כפי שנקבעו בפסק הדין שאישר את הסדר הפשרה בתביעה הקודמת. לאחר התראה שנשלחה אל בא-כוחו של הנתבע ביום 2.7.2007, שילם הנתבע חלק מתוך מלוא הסכום שנקבע לתשלום בהסדר הפשרה. מטעם זה הגישו התובעות אל בית המשפט במסגרת תיק התביעה הקודמת, בקשה לביטול פסק הדין, אשר נדחתה. לפיכך כאמור, תבעו את פינוי הנתבע ואת יתרת חובו, בסך של 19,000 ש"ח.

בהקשר זה יוער, כי בניגוד לעולה מכתב התביעה המקורי, הבקשה לביטול פסק הדין בתביעה הקודמת הוגשה ביום 4.6.2007, קודם למשלוח ההתראה האמורה לנתבע, וכבר ביום 24.6.2007 נדחתה בהחלטתו של כבוד השופט ש' שמעוני; אף זאת קודם למשלוח ההתראה לנתבע. עוד ראוי להעיר, כי הבקשה נתמכה בתצהיר שאינו חתום, וכי בעדותה ציינה התובעת 1, שכלל לא ידעה על הבקשה (עמ' 14 שורות 15-13).